Building Ladders
Eldad Weil, Head of Adat Hatzofim (religious scouts)
Every Madrich/a knows that the simplest structure for Tzofim construction is a ladder. All that is needed are wooden pulls, and the simplest rope to try them - and that's it. The thing is, however, that a ladder does not stand alone. It is not meant to be used as a towel rack in a summer camp; it is meant to lead and help getting on to another structure, it is a tool to climb to a higher floor.
The first ladder appears in our Parasha. Yaako Avinu, sets out on his life journey and on the way, he takes a light nap and dreams a dream: "And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it." (Genesis 28:12)
Yaakov's ladder is not a simple ladder at all. Its purpose is clear: it starts on earth and its ultimate goal is to reach the heavens. The wonder is that angels ascend and descend on it. I think it would have been easier for us to imagine a ladder where angels only descend from heaven to earth, or alternatively, where humans ascend from earth to heaven, but that is not the case here. Here, the ladder is paradoxical; it not only leads to something, but it generates an endless movement, connecting heaven and earth. That is why Hazal (our sages, may their memory be a blessed) interpreted: "And behold, a ladder is Sinai" (Genesis Rabbah 78:12). Here we have not only a play on words (ladder=sinai=130), but also a significant message. Yaavov's ladder was a private Mount Sinai, a moment of creating a covenant, an opportunity for connection and encounter between man and his god, between heaven and earth.
Under such consideration, we understand that the ladder does not symbolize a transition from one point (lower) to another point (higher), as we might have thought, but the ladder is something more dynamic, a symbol of connection between opposing things, like heaven and earth, matter and spirit, and more, which meet in the process of ascent and descent. I really imagine the angels descending reaching out their hand to the angels who are exactly ascending and passing them. A ladder does not have to symbolize only the pace of progress (a ladder of values or grades) but precisely an opportunity for reaching put to shake a hand and meet others.
So, the next time we build a ladder, let's remember that it is also an opportunity for connections, encounters, and bridging gaps. The construction of ladders in Israel and Jewish society is something we have always emphasized in our movement, and today more than ever, its power and importance are clear.
לבנות סולמות
אלדד וייל, ראש עדת הצופים
כל מדריך יודע שהמבנה הצופי הפשוט ביותר לבניה הוא הסולם. נדרשים רק סנדות שיוצרות אנך, כפיתה מסוג אחד ו...זהו. הענין הוא שסולם לא עומד בפני עצמו, הוא לא באמת אמור לשמש כמתקן למגבות במחנה הקיץ, הוא אמור להוביל למבנה אחר, הוא כלי עזר לטיפוס לקומה עליונה יותר.
הסולם הראשון מופיע בפרשתנו. יעקב אבינו יוצא למסע חייו, ובדרך תופס תנומה קלה וחולם חלום: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ." (בראשית כ"ח, י"ב).
סולמו של יעקב הוא סולם לא פשוט בכלל. ייעודו ברור: תחילתו בארץ ותכליתו הוא להגיע אל השמים. הפלא הוא שמלאכים עולים ויורדים בו. אני חושב שהיה לנו קל יותר לדמיין סולם שמלאכי אלוקים רק יורדים מן השמים אל הארץ או לחלופין שבני האדם עולים מן הארץ לשמים, אך לא זה המצב. כאן הסולם הוא דו-סתרי, הוא לא רק מוביל אל משהו, אלא הוא מייצר תנועה אינסופית של קשר בין שמים וארץ. זו הסיבה שחז"ל דרשו: "והנה סלם זה סיני." (בראשית רבה ס"ח, י"ב). יש כאן לא רק משחק של גימטריה (סלם=סיני=130), אלא גם מסר משמעותי. הסולם של יעקב היה מעמד הר סיני פרטי, רגע של יצירת ברית, הזדמנות לחיבור ולמפגש בין אדם לאלוקיו, בין שמים וארץ.
תחת הסתכלות כזו, אנו מבינים שהסולם לא מסמל מעבר מנקודה אחת (תחתונה) לנקודה אחרת (עליונה), כפי שהיינו חושבים, אלא הסולם הוא משהו דינמי יותר, סמל לחיבור בין דברים מנוגדים כמו שמים וארץ, חומר ורוח ועוד, שנפגשים תוך כדי העלייה והירידה. אני ממש מדמיין את המלאכים שיורדים מושיטים יד למלאכים שבדיוק עולים וחולפים על פניהם. סולם לא חייב לסמל רק קצב של התקדמות (סולם של ערכים או מידרג) אלא דווקא הזדמנות להושטת יד ולמפגש תוך כדי.
אז בפעם הבאה שנבנה סולם, נזכור שהוא גם הזדמנות לחיבורים, למפגש, לגישור על פערים. בניית סולמות בחברה הישראלית והיהודית הוא משהו שחרטנו על לב תנועתנו, והיום יותר מתמיד, ברורה כוחו וחשיבותו.